פסק-דין בתיק עת"מ 51645-01-12

כללי

העותר הגיש עתירתו בטענה שהוא מחזיק במזנון המוצב במגרש החניה של פארק אפק- ראש העיין.

המזנון היה מוחזק ע"י מעודה יחיאל שהינו קרוב משפחה של העותר. כנגד מעודה הוגש כתב אישום בגין בניית המזנון ללא היתר המוצב על שטח המיועד לבניני ציבור.

ביום 8.9.11 הורשע מעודה על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ובגזר הדין נקבע בין היתר, כי מוצא צו הריסה ואיסור שימוש במבנה נשוא כתב האישום וכי יש לבצע את ההריסה עד ליום 31.1.12 ואם היא לא תבוצע, תבוצע ההריסה ע"י המשיבה בסיוע משטרת ישראל וההוצאות יחולו על מעודה.

ביום 19.1.12 שלחה המשיבה הודעה למועדה כי עליו לבצע את ההריסה שאחרת תפעל המשיבה לביצוע ההריסה  (המשיבה תאמה פינוי עם המשטרה ליום 5.2.12).

7 ימים לאחר משלוח ההודעה הנ"ל הוגשה העתירה כאשר העותר טוען לראשונה כי הוא בעל זכויות החזקה במזנון (בניגוד מוחלט לדברים שטען מעודה בעניין כפי שיפורט בהמשך ובניגוד לעמדתה של המשיבה) ולכן אין לבצע את צו ההריסה השיפוטי ללא שטיעוניו נשמעו והוסדרו זכויותיו.

מטעמים השמורים עם העותר, מעודה לא צורף לעתירה ולא נאמר בה דבר ולא הוצגה כל אסמכתא, כיצד עברו זכויות החזקה שהיו בידי מעודה לעותר. 

המשיבה טוענת כי העתירה דינה להימחק או להידחות על הסף שכן מטרתה לנסות לעקוף או לעכב פסק דין שניתן כדין להריסתו של המזנון שנבנה שלא כדין על שטח ציבורי. 

העתירה

כאמור, ביום  26.1.12 הוגשה עתירה למניעת הריסתו או סילוקו של מזנון המצוי ברח' המלאכה 1 באזור התעשיה, חניון פארק אפק ראש העין (לעיל ולהלן: "המזנון").

בין היתר התבקש סעד של " צו ביניים" המונע מהמשיבה מלפנות את העותר ממזנון המוחזק על ידו " וכי יש מקום לבוא עמו בדברים כדי לנסות לגבש בהבנות, ובכל מקרה אין לפנות אותו או את המזנון בפעולה חד צדדית, ללא כל הליך משפטי" (ס' 67 לעתירה) וכן " לקבוע בצו זמני ולאחר מכן בצו קבוע כי אין לפנות את העותר באופן חד צדדי בלא שינוהל עימו משא ומתן לפינויו או ללא הליך משפטי תקין ואם יפונה, להקצות למזנון מיקום חילופי" (ס' 68 לעתירה).

לטענת העותר המזנון מוחזק על ידו ו "משפחתו" מזה שלוש שנים וחצי בחניון באזור התעשיה של ראש העין.

בעתירתו מפרט העותר כי המזנון הופעל והוצב במשך כל השנים בתאום ובהסכמה של המשיבה לאחר שהיה במיקום קודם ששונה וכי המיקום החדש הינו מיקום שהוקצה לו על ידי המשיבה.

מאז שנת 2008 מוצב המזנון בתוך מבנה נייד בידיעה ובהסכמת העירייה אשר אף סייעה בחיבור מים וחשמל ואף "הינחתה לאשר בקשה להיתר לשימוש חורג", אך מצד שני, העירייה שהיתה אמורה לאפשר את המשכת הפעלת המזנון במקום, נקטה בשורה של פעולות לחיסול המזנון וללא שהיא מאפשר מעבר נוסף למקום חילופי.

לטענת העותר בשלב מסויים " החליטה העירייה בניגוד להתחייבויותיה לבעלים הקודם יחיאל מעודה לפנות את המזנון מהמקום תוך שהיא מתעלמת מהמפעיל ומהבעלים האמיתי של המזנון שהוא העותר" (סעיף 6 לעתירה). העירייה ידעה שהמקום החליף בעלות וכי הבעלים החדש שילם ארנונה ונרשם בעירייה.

העירייה היתה מודעת לכך שהפתרון הוא של המיקום הנוכחי הינו פתרון זמני וכי יש למצוא פתרון קבוע חדש (סימוכין לכך מוצא העותר בסעיף 16 סיפא לתגובת העירייה בקשר לבקשה להגנה מן הצדק שהוגשה בקשר לתיק של מעודה עליה יפורט בהמשך).

העותר מאשר כי המזנון הינו ללא היתר- למבנה או למבנה נייד ולא היה היתר לשימוש חורג, אך הוא בא בטרוניה למשיבה כי היא זו שיזמה את הצבת המזנון במקום כדי לאפשר את פינויו מהמקום הקודם, ובכך ביצעה העירייה "תרגיל", היא פינתה מזנון שהיה קיים שנים רבות במקום אחר ולאחר שנוצרו העובדות החדשות בשטח ביוזמתה התכחשה להתחייבויותיה והגישה כתב אישום תוך התעלמות מכל הבטחותיה.

המשיבה הגישה כתב אישום שלא נגד הנאשם הנכון, שהינו העותר, אלא הגישה כנגד יחיאל מעודה "אדם מבוגר וחולה שלא היה בעל יכולת או אנין וגם לא היה בעל משאבים כדי להתגונן" (סעיף 16 לעתירה).

מטעמים אלה נעשתה על ידי מעודה עיסקת טיעון לפיו התחייב לפנות את המקום בסוף ינואר 2012 ללא שהעותר היה צד להליך וללא הסכמתו למרות שאשתו של העותר משלמת לעירייה ארנונה מזה שנים ולמרות שהעותר משלם דמי שכירות לבעל החניון מזה תקופה ארוכה.